<h1>פסקי ריא"ז — קידושין</h1>
<h2>דף ה:</h2>
כל כשר הנושא כשירה הולד הולך אחר האב, אחד כהנים ואחד לויים ואחד ישראל, שנ' למשפחותם לבית אבותם. וכל מקום שיש קידושי עבירה כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הולד הולך אחר הפסול, וכשם שהיא פסולה כך זרעה פסול, וכן ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר, הולד ממזר. וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה שהן בכרת הולד ממזר, ואין קידושין תופסין בהן, חוץ מן הנדה שאע"פ שהיא בכרת קידושין תופסין בה אפילו בימי נדותה, וולדה כשר אפילו לכהונה, וזה ביארנו בפרק החולץ.
<h2>דף כט:</h2>
משך ההדיוט מטלטל' שלהקדש שקנה מיד הגזבר ולא נתן מעות, יד ההקדש בזה על העליונה, שאם הוקרו עד שלא נתן המעות, יכול ההקדש לחזור בו, ואם הוזלו אין ההדיוט יכול לחזור בו, אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ש[ה]אומר דבר זה יהא הקדש קנא[ו] ההקדש בכל מקום שהוא, ובהדיוט אינו קונה עד שימשוך המטלט' או שיחזיק בקרקע. לפיכך הבא למכור חפץ יקר להקדש [שאינו יודע] שווייו וחוששין שמא יטעה, אל יוציא מפיו כלום, שאם יאמ' בכך וכך אני נותנו שוב אינו יכול לחזרו מדיבורו, אלא ישום אותו הגזבר והוא ישתוק, וכשהוא מתרצה ליתן באותה השומא יתן, כמו שמבואר בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ג ע"ב] בהלכת הכותב נכסיו לאחרים.
